מאז שאני זוכר את עצמי רציתי לראות חד ומדויק - למצוא את היופי בדברים קטנים ולתפוס רגע שיש בו משמעות.

נולדתי עם פזילה ובעיות ראייה, עברתי ניתוח עיניים בגיל צעיר, וזה רק חידד לי כמה ראייה היא מתנה. לאבא שלי הייתה מצלמה, ואני הייתי הילד שרוצה. הייתי “ממצמץ” בראש כשנולד פריים טוב - ועוצר רגעים בדמיון.
 

אני זוכר איך בגיל 7 אח שלי מצא את האפיקומן וקיבל מתנה מצלמה חד פעמית. 
שנות ה־90 היפות, אני זוכר את התחושה שאחזה בי -
מאז אני רוצה להחזיק מצלמה כל יום.
 

למדתי והוכשרתי כמהנדס מכונות,
ואחרי שנים של עבודה בתחום - בחרתי אחרת - בחרתי באהבה שלי לצילום.
היום הצילום בשבילי הוא דרך חיים: לעצור את הקצב, לראות אדם כמו שהוא, ולזקק מהמפגש תמונה שיש בה אמת.
 

בכל צילום אני מחפש לגלות את היופי בפרטים הקטנים שאחרים אולי לא רואים. אני מחפש את הרגע הזה שיש בו משמעות – חיוך קטן, מבט, תנועה שנולדת ונעלמת. אני מחפש קשר אמיתי עם מי שמולי, כזה שהעדשה רק מעצימה. ואני גם מחפש אתגר – משהו שידחוף אותי שוב ושוב להרים את הרף ולשאוף גבוה יותר.
 

האהבה השניה שלי היא הדרכה - בעיני לכל אחד יש מבט ייחודי - ואני נהנה לפתוח את הדלת למי שרוצה לגלות אותו. לצלם טוב זה טכניקה, אבל תמונה שנוגעת היא חיבור. בין אנשים. בין אור לצל. בין לב לעדשה.